Purim Installment #1: Introduction - Embracing Chaos (תרגום לעברית למטה)

Purim = Sweet Chaos:

Many women have a hard time with Purim for many reasons. Women who tend to love order of both time and space, have an especially hard time with Purim because it takes a sledgehammer to both. Add drunkenness into the mix, with all the bodily fluids that are associated with it, and it's enough to send a woman off the deep end. So what is the point of this strange holiday? What is it with the risks of drunkenness and why are we glorifying it?

So we're not. What we are appreciating is the demolition of borders, that alcohol is meant to facilitate on Purim. Rabbi Manis Friedman once pointed out that that is alcohol's main effect – that's why many drunks tend to invade personal space - because the inner walls in their mind that separate the "I" from "you" have tumbled down. Yes, Purim is a sledgehammer to definitions. Today I am not me; I'm putting on a costume to erase my inhibitions and express myself freely. Social order and cliques – nope. The Purim seuda is meant to be inclusive. Same for mishloach manot. Everybody gives to everybody. We are all one today. Matanot le'evyonim – no one gets left out or left behind.

Unity is one of the main points of Purim. Haman's argument before Achashverosh was that the Jews are "a scattered and divided nation." The gemara says that the truth of this statement (at the time) is what gave him power in the physical world to potentially carry out his holocaust. To combat that, we performed (and perform to this day) mitzvot that foster unity and cohesion among the Jewish people. What gave us the ability 2500 years ago to take that power away from him, is that we fasted and prayed – TOGETHER. If just a few righteous Jews would have done it, I don't know if it would have worked. But because we were doing it together – all the communities from India to Ethiopia – that is what knocked the pillar he was leaning on out from under him, so to speak.

The Megila – the Essential Story

The megila itself encapsulates the entire essence of the holiday, and not only because ostensibly it is a written record of what occurred. One of the main themes of the megila is the tug-of-war power-struggle between the genders. Whether it's Vashti versus Achashverosh, Esther versus Mordechai, Zeresh versus Haman, this is the nexus of all of the themes in more ways than one. (I will explore this in the next chapter.)

The megila's gender theme is also the backdrop for the halachos of Purim. Unlike Succot for example, there is no halachic distinction between men versus women in terms of mitzvah obligations on Purim. Both are obligated equally in all the mitzvot. The megila's punchline on the gender role struggle is the attainment of equality and harmony in the ideal way. The Chasidic masters already wrote how the crux of Adam and Chava's sin was the refusal to work symbiotically (with Chava subverting that balance) and how Esther and Mordechai succeeded in rectifying that sin, with their cooperation.

Synthesis:

The megila's other major theme is "ve'nahafoch hu" – the volatility of life, how fates and states can flip 180 degrees in a heartbeat. The gender role flip that occurred is one of the main arguments of the book. Hence it is incumbent upon women to find their place within Purim once again and not just tolerate it. To live the Esther-ness and the ve'nahafoch hu-ness dormant within us. Purim is a day for us to find and embrace the point of chaos within ourselves. For one day, JUST. LET. IT. ALL. GO.

So pour yourself a glass of wine, and let's start getting ready – be'simchah.

Next installment: Megilat Esther -  A Quick Stroll Through the 4 levels of PRD"S – part A

פורים: הקדמה – כאוס מתוק

לנשים רבות פורים אינו חג מתוק אלא דווקא יום קשה מאד לבלוע ואפילו לסבול. זה במיוחד קשה לנשים שממש אוהבות סדר במרחב וזמן כי פורים מהווה עבורן פטיש שש קילו לשני דברים אלו. תוסיפו לזה את ענין שכרות עם כל ההשלכות הביולוגיות וזה מספיק לגרום לאשה סלידה של ממש מחג זה. אז מה הסיפור כאן? למה אנחנו שמים על נס דברים כמו שכרות וכאוס?

אז אנחנו לא. מה שאנחנו מעריכים זה הריסת גבולות שאלכוהול אמור לאפשר בפורים. רב מאניס פרידמאן פעם הצביע שזה מאפיין את השפעת האלכוהול על בן אדם – שיכורים פולשים לתוך ד' אמות של בן אדם אחר – כי הקירות שמפרידים את ה"אני" ו"אתה" כבר התמוטטו. פורים באמת מהווה פטיש רציני לגבולות ומחיצות למיניהם. היום "אני" לא אני; אני שמה תחפושת למחוק את הביישנות שלי ולהביע צד אחר שלי. מוסכמות חבריות, נימוסים וכדומה – לא היום. הסעודה אמורה לאחד ואותו דבר משלוחי מנות. כולם נותנים לכולם. היום אנחנו מאוחדים. מצוות מתנות לאביונים דואגת שאפילו אנשים בשולי החברה לא יישכחו או יוזנחו.

האחדות זוהי עוד נקודה חשובה למהות חג פורים. הטענה של המן לפני אחשורוש היתה "ישנו עם אחד מפזר ומפרד בין העמים..." הגמרא אומרת שהאמת של האמירה הזו (באותה תקופה) זה מה שנתן לו כוח בעולם הזה לבצע את השואה שהוא תכנן לעשות. מה עשינו כדי להלחם בעצתו? קיימנו מצוות (וממשיכים לקיים מצוות) שמגבשות אותנו כעם. מה שנתן לנו כוח לפני 2500 שנה לנתק את עצת המן ממקור חיותה, זו העובדה שהתפללנו וצמנו ביחד, כאיש אחד בלב אחד. אם זה היה רק כמה צדיקים שהיו צמים ומתפללים  עבור העם, אני מסופקת אם זה היה מצליח להציל אותנו... אבל מפני שכולם השתתפו ביחד – כל הקהילות מהודו ועד כוש – זה מה שעקר את ה"עמוד" שעליו נשען המן...

המגילה – הסיפור המהותי

 המגילה עצמה מגלמת את המהות של החג ולא רק על ידי זה שהיא רושמת את הסיפור ההיסטורי. אחד הנושאים המרכזיים של המגילה הינו המאבק-כוחות בין המינים. בין אם זה ושתי מול אחשורוש, אסתר מול מרדכי, או זרש מול המן, זה נקודת ההצטלבות בין כל הנושאים מכמה זוויות. (אני אפתח את זה בע"ה בפרק הבא.)

הנושא של מין במגילה גם עומד ברקע של הלכות פורים. בניגוד לחג כמו סוכות לדוגמא, אין הבדל הלכתי בין גבר לאשה בנוגע לחיוב קיום מצוות פורים – שניהם חייבים בצורה שווה בכל המצוות פורים. האמירה המרכזית של המגילה בנושא זה היא השגת שוויון והרמוניה בצורה אידיאלית. גדולי החסידות כבר כתבו שעיקר החטא של אדם וחוה היה הפרת הכבוד ההדדי (כאשר חוה רצתה להשתלט על אדם) ואיך שמרדכי ואסתר הצליחו לתקן חטא זה על ידי שיתוף פעולה מושלם.

שילוב:

נושא מרכזי אחר במגילה הוא "ונהפוך הוא" – כמה שהחיים יכולים להתהפך מן הקצה עד הקצה בקצב של פעימת לב. המהפך שקורה בין המינים הוא אחד האמירות העוצמתיות במגילה. לכן זה נחוץ הנשים ימצאו את מקומן בפורים ולא רק לסבול את היום הזה ל24 שעות ולהמתין בסבלנות שזה ייגמר. אנחנו צריכות למצוא את ה"אסתר" ואת ה"ונהפוך הוא" שחבוי בנו ולחיות את זה לפחות יום אחד. פורים זה יום למצוא ולקבל (אבל באמת לקבל, בזרועות פתוחות) את נקודת הכאוס ובלגן בתוכינו. ליום אחד, תשחררי את עצמך אחותי!

אז תמזגי לעצמך כוס יין ובוא נתחיל להתכונן ביחד והעיקר – בשמחה. יוצאים לדרך...

פרק הבא בע"ה: מגילת אסתר – טיול קצר בפרד"ס, חלק א: פשט