Installment #1: Shavuot Is a Destination

QUICK HEADS-UP: due to requests, the Hebrew translation of each blog entry will appear below the English.

שימו לב: לפי בקשתכן, כל פרק תורגם לעברית ומופיע מתחת לפרק באנגלית. תהנו!

                                                                   **************

When I sat down to type up my questions for Rabbi Weiner about the halachot of Shavuot I stared blankly at my computer. Um, so other than avoiding the creative acts we avoid on Shabbos and every holiday (aka melachot), what was the mitzvah of the day? I realized that everything came down to minhag, and that's just odd. THE day we celebrate receiving the 10 commandments and the 613 mitzvot and we don't have a single mitzvah to observe? How does that make sense?

Shavuot is probably the strangest holiday in the Jewish calendar. For one thing, it doesn't have a date. With all the other holidays, we are told the exact date we are meant to celebrate it. But Shavuot, all we are told is that it's the 50^th day after Pesach, whenever that is. So if there are months with 29 days, Shavuot comes out on the 5^th of Sivan; or it can come out on the 6^th  or 7^th if there are months with 30 days. And that alone is insane because how can we not have preserved the monumental day when G-d revealed Himself to the whole nation and gave us the Torah?! That's inconceivable!

This already gives us a bunch of clues about what we need to know about the essence of Shavuot. It is the 50^th day of the omer. That is its essence.

In order to understand that, we need to understand what that means. And in order to do that, we need to ask the following question: if chametz is - as Chasidus explains – ego/evil personified, then how is it permissible to consume it at all, at any time of the year?! (Hat tip to Zalman Kogan for asking that question years ago at our table and blowing my mind.)

Re-entry before the Return

Individually, most of us run out for that pizza slice or bagel (or whatever we were in withdrawal from for a week) as soon as halachically permissible after Pesach. As a nation though, we dip our toes back progressively into the world of chametz, whether we know it or not. That's part of the idea behind sefirat ha-omer.

Our Sages tell us that before the exodus, we had gradually descended down the 49 gates of impurity. What that means: we became enmeshed and distracted by the various physical (this includes emotional) aspects of the world. After the exodus, even though we left Egypt, we still need to extricate and liberate ourselves mentally; we need to climb our way out just as gradually - through 49 rungs of the omer. Those 49 days have a dual identity that's really 2 sides of the same coin: the 49 days of the ripening of the wheat (which ftr, is the kabbalistic icon for chochmah) parallel the step-by-step rectification of every one of the permutations of the emotional sefirot. The culmination of our ripening/refinement (and what allows us to return to the world of chametz) is Shavuot.

In the Bais haMikdash, none of the flour-based sacrifices were permitted to be chametz, and no fruit juice was allowed to be mixed in to any of the sacrifices. According to the Kli Yakar, one of the reasons for this is that chametz and fruit represent Ego and Pleasure, respectively – the two things that Man lacks the objectivity to use to serve G-d. (In this simple statement he summarizes volumes of kabbalistic concepts that were expounded by the Chasidic masters.) Except - on Shavuot. The two things banished from the Bais haMikdash 364 days a year are what constitute the components of the main Shavuot sacrifice: two chametz loaves of bread and the first fruits.

Two things enable Man to turn Ego into a sacrifice, and Pleasure into G-dly delight: examining every facet of my attitude towards the world (over 49 days) and a conscious commitment to Torah (which crowns the previous process). That commitment enables me to transform any physical thing into a vehicle for service of G-d.

Now we can understand why Shavuot lacks mitzvot – it is the day of the perfect fusion of the physical and spiritual. There is no more tension, no more separation. The physical proactively and pleasurably serves as a vehicle for the spiritual, after all the barriers (klipot) have been cleaned out. The physical proclaims "naaseh ve'nishma" (we will do and we will listen) - in the physical world! We do not require commandments to help us harness the conflicting energies of physical versus spiritual (this is one of the mitzvot's functions). More than that: now we can serve through minhag – which is an expression of our initiative in the relationship with Hashem.(P.S. The megila of the day – Ruth - carries this idea. This is why Ruth has to initiate the relationship with Boaz, hamayvin yavin.)

Next installment: I will be taking a look at Shavuot from the halachic lens, just not from a place of detailed ritual. Just as Shavuot forced us to look at it in context, in order to grasp its significance, so too we need to zoom out and take a look at what constitutes a woman's relationship to Torah study.

                                        ******************************************************************************* 

פרק #1: שבועות הינו יעד

כאשר ישבתי להקליד את השאלות לגבי הלכות חג השבועות בשביל הרב ויינר, מצאתי את עצמי בוהה במסך המחשב. רגע, אז מה לשאול? נו? חוץ מלהימנע ממלאכה כמו בכל שבת ויו"ט? חייבת להיות מצווה מיוחדת ליום נשגב זה, נכון? המשכתי לבהות. נו, תחשבי! ביום שאנו חוגגים קבלת עשרת הדיברות ו613 מצוות, אין מצווה אחת?!  מה ההיגיון?!

אנחנו חייבים לקחת כמה צעדים אחורה ולהסתכל על שבועות ממעוף הציפור כדי להבין היגיון זה.

שבועות הוא החג הכי מוזר לוח שנה היהודי, לדעתי. בוא נתחיל אם זה שאין לא תאריך. כל שאר החגים, ה' מצווה עלינו בדיוק מתי לחגוג. אבל לא כן שבועות שכל מה שנאמר בחומש לגביו זה שהוא יוצא 50 יום אחרי יום ראשון של פסח, מתי שזה לא יוצא. זאת אומרת שהתאריך משתנה – תלוי כמה ימים יש בכל חודש. בחודשים שיש 29 ימים זה יכול לצאת בה' סיון - או ב-ו' או ז' אם יש חודשים של 30 יום! וזה מטורף! הרי איך יעלה על הדעת שאנו לא זוכרים ומזכירים את היום החשוב הזה – יום שבו ה' התגלה לעם שלם ונתן לנו את התורה?! זה לא נתפס!

עובדה זו כבר רומזת לנו לגבי מהותו של חג השבועות. זה היום ה-50 של העומר. זו מהות החג.

כדי להבין את זה, אנו חייבות להבין את משמעותה של אמירה זו, ובשביל זה אנחנו חייבות לשאול את השאלה הבאה: אם חמץ הינו גאווה/מהות-הרשע, כפי שגדולי החסידות טוענים, אז איך ייתכן שזה כשר/מותר שאר השנה?!

 

כניסה מחדש לפני החזרה

כל אחד ואחת רצים מיד אחרי סיום חג הפסח לחפש את הביס של חמץ שהיה הכי חסר לו/לה כל השבוע, בין אם זה משולש פיצה או בייגל או בורקס. אבל כעם, אנחנו חוזרים ל"חמץ" בהדרגתיות – במודע או לא. זה חלק ממשמעותה של ספירת העומר.

חז"ל אמרו שלפני יציאת מצרים, בנ"י ירדו במ"ט שערי טומאה. זאת אומרת: תודעתם שקעה בתוך מרכיבי הגלות; לאט לאט הם הסתנוורו מהגלות (רגשית וגשמית). אחרי יצי"מ, למרות שיצאנו ממצרים, עדיין היינו צריכים להוציא את התודעה שלנו ממצרים/מיצרים. כפי שירדנו בהדרגתיות, כך גם אנחנו חייבים לצאת בהדרגתיות על ידי 49 שלבי העומר. ל49 ימים אלו יש זהות כפולה שזה בעצם 2 צדדים של אותו מטבע: 49 ימים שלוקח לאביב (שמו הרשמי של צמח חטה לא בשל) להפוך לחטה בשלה (וכידוע, חטה מסמלת אצל חכמי הסוד ספירת החכמה) מקבילים לשלבי תיקון 7 ספירות הרגשיות (חסד עד מלכות). השיא של תהליך ההבשלה/תיקון (ושמאפשר חזרתנו לחמץ) זה חג השבועות.

חל איסור מוחלט על הכנסת חמץ ומיץ פירות לבית המקדש; אף קרבן הנעשה מקמח (כגון לחם הפנים או מנחות) היה חמץ, והיה אסור לערבב לתוכו מיץ פירות (שמן היה מותר). הפירושו 'כלי יקר,' רב אפרים מלונשיץ מסביר שזה מפני שחמץ ופירות מסמלים את 2 הדברים שבן-אדם אינו יכול לרסן ולהקריב לקב"ה – הגאווה שלו (חמץ) ותענוגו (פירות). חוץ מבחג השבועות! שני הדברים האסורים בכל מכל 364 ימי השנה בביהמ"ק - דווקא הם מהווים הקרבנות העיקריים של חג השבועות: שתי חלות חמץ והביכורים. איך ייתכן?!

 

שני דברים מאפשרים לבן אדם להקריב את גאוותו ולהפוך את תענוגו לעונג א-לוקי: התבוננות בכל (49) הזויות של היחס שלי לעוה"ז (על פני 49 ימים) ומחויבות לתורה (שדבר זה מכתיר את התהליך הנ"ל). המחויבות לתורה מאפשרת לי להעלות כל דבר גשמי ולהשתמש בו לשרת אל ה' ית'.

עכשיו אפשר קצת להבין למה ה' לא היה צריך לתת לנו מצוות לציין את חג השבועות – זה היום של ההתמזגות המושלמת בין הגשמי לרוחני. נעלמו המתח והפירוד בין עולמות אלו. הגשמיות בוחרת לשמש מרכבה לרוחני בחדווה, אחרי הסרת כל המחיצות/קליפות בימי ספירת העומר. הגשמיות מכריזה "נעשה ונשמע" - בעוה"ז ממש. יותר מזה – עכשיו הדרך לעבוד את ה' היא דווקא על ידי מנהגים – שמסמלים את יוזמתינו בקשר עם ה'. (דרך אגב: חז"ל בחרו את מגילת רות לייצג את שבועות ועכשיו אפשר להבין למה רות חייבת ליזום את הקשר עם בועז ולא לחכות שהוא יציע... והמבין יבין.)

בפרק הבא בע"ה: נסתכל על שבועות מעדשה הלכתית אבל לא במובן של מצוות מעשיות-מפורטות. כמו שהיינו צריכות לעשות "זום" אחורה ולהסתכל על שבועות בקונטקסט יותר רחב כדי לתפוס את משמעותו, כך נצטרך להסתכל על מהות מצוות לימוד תורה ביחס לנשים, כדי להבין מה משמעות חג השבועות לנשים, למעשה.